קונסטלציה משפחתית - לא מפסיקה להפתיע

שולמית לב ארי - מטפלת ומנחה מוסמכת לקונסטלציה משפחתית-מערכתית

מה היא הקונסטלציה הזו שמפתיעה כל כך את אלו שחווים את התהליכים שבה?

כששואלים על קונסטלציה את מי שחוו אותה פעם או פעמיים, יש כמה תגובות שחוזרות על עצמן.למשל - חוויתי וזה היה מדהים ומפתיע, אבל לא הבנתי כלום.

או למשל - לא ברור לי איך זה יתכן שייצגתי דמות שאני לא מכירה, בסשן של מישהו שאני לא מכירה, וזה היה מדויק כל

כך.

זה תמיד גורם לי לחייך כשאני שומעת אתהתגובות האלו. גם אני חוויתי את זה במפגשיי הראשונים עם הקונסטלציה ולא הבנתי מה קורה בדיוק. אך הרגשתי את העומק והעוצמה של התהליכים.

מה זה אומר שמישהו ייצג מישהו שהוא לא מכיר וזה היה מדויק?

בתהליכי הקונסטלציה המשפחתית-מערכתית שפותחה על ידי ברט הלינגר, אנחנו נעזרים באנשים שאנחנו מכירים או

לרוב לא מכירים, עבור מי שבא לקבל את הסשן הטיפולי.

מה האנשים האלו עושים בסשן של מישהו שהם לא מכירים?

כשמישהו מגיע למפגש טיפולי, יש לו סיפור שהוא מביא שהיה רוצה לפתור או לרפא וכד. ובאופן טבעי כל סיפור הוא כמו תמונת פאזל, המורכבת מחלקים של דמויות ורגשות ורקע לכל התמונה. ובתהליכי הקונסטלציה אנחנו רוצים שלכל חלק בתמונת הסיפור, יהיה מי שייצג את החלק. לכן אנחנו מזמינים אנשים להשתתף בתהליך ולשמחתנו יש היענות רבה לכך.

כך קורה שהמטופל פורש את ״חלקי הפאזל״, כלומר את הדמויות והרגשות וחלקי הרקע וכו' במרחב, באופן כזה שמגלה

את מה שלא מסודר בפאזל, את החלקים החסרים בפאזל, את מה שסמוי ונמצא מאחורי הסיפור הגלוי.

מה זה אומר לפרוש את חלקי הפאזל במרחב?

אנחנו משתמשים בבדי לבד, שנגזרו כעיגולים ומרובעים, והם משמשים לנו בתהליך, את מה שחלקי כל פאזל עושים עבור

התמונה הגדולה. כך כל בד, הוא חלק בתמונה של הסיפור של המטופל. ולאחר שהבדים מונחים במרחב כפי שהמטופל הניח אותם, האנשים. השותפים לתהליך עומדים על כל חלק\דמות במקום שהמטופל הניח ומבקש מהאנשים לעמוד על הבדים, כל אחד על בד אחר. אלו שעומדים על הבדים - נקראים - נציגים. ואז מתחילה תנועה ודיאלוג בין החלקים\הדמויות שיש בסיפור שהובא בפנינו. וחלקים\דמויות שהיו לא מסודרים, מנותקים, מפוזרים ולא במקומם, פגועים, חסרים וכו, מתארגנים באופן טבעי, ללא התערבות של המטופל או המנחה, פרט לשאלות קצרות שהמטפל\המנחה שואל פה ושם, עד לשלב שהתמונה מתארגנת באופן הרמוני יותר, הדמויות שבות למקומם, החלקים החסרים חוזרים לתמונה הגדולה, והדינמיקה בין החלקים נעשית הרמונית יותר.

זה כמובן הסבר מאוד כללי ופשטני יחסית - אך החוויה של המטופל היא עמוקה וטרנספורמטיבית במידה רבה.

אני זוכרת שפעם מטופלת הניחה ייצוג לאביה, שכמובן לא הכרתי, והתבקשתי לייצג אותו.עמדתי בשקט והקשבתי לגוף שלי (זה חלק מאוד משמעותי בתהליכים אלו) ולפתע גררתי את רגלי הימנית, כמו בצליעה של מישהו שיש לו רגל קצרה ורגל ארוכה. ואז שאלתי אותה הבת - היתה לאביך בעיה כלשהי ברגליים? כן, היא ענתה. לאבי יש רגל קצרה ורגל ארוכה וזה נראה בהליכה שלו.

עולה לי זיכרון נוסף שממש הדהים אותי משום שהוא חשף משהו לא טבעי, שאנחנו לא יכולים להעלות על הדעת. ייצגתי את הסבא שעמד לצד הסבתא של המטופלת. תוך שניות התרחקתי מהמקום בקפיצה כנשוכת נחש, מסיבה לא ברורה ושמעתי את עצמי אומרת תוך כדי - הם אחים. מי היה מאמין שאכן הם היו אחים. הם היו ״סבא וסבתא״ של המטופלת. מסתבר שהם הוצגו כך לנכדים (עד שזה התגלה לחלק מהם) אך הם בעצם היו אחים.

יש הסברים מניחים את הדעת לכל התופעות האלו, אך זה נושא בפני עצמו לפעם אחרת. מה שבטוח שמי שמתחבר לשפת הקונסטלציה, זוכה לחוויות מרגשות ומפתיעות, מרפאות ובהחלט משנות את העולם הפנימי והחיצוני, האישי והמשפחתי-מערכתי.