עקרונות הקונסטלציה המשפחתית

הדס מאיר - תלמידת קונסטלציה משפחתית, מלווה תהליכים לאורח חיים בריא

הקונסטלציה המשפחתית היא גישה טיפולית שהולמת את המבנה המורכב של המשפחה על ידי התמקדות בסדרים שנוצרים בין בני המשפחה ובמיקומם במערכת. ברט הלינגר, מייסד הגישה, ציין שזו לא סתם אוסף של קשרים משפחתיים, אלא מערכת הדורשת סדר מסוים על מנת שהאהבה, תוכל לזרום ולהביא לריפוי. אחת התובנות המרכזיות של הלינגר הייתה את עקרון "סדר האהבה", שבא להבהיר כי אם לא נשמור על היררכיה הנכונה במערכת, בין בני המשפחה או כל מערכת, נוכל להיתקל בקשיים בשטף האהבה והכבוד ההדדי.

למה הכוונה ב"סדר האהבה"?

כל בן משפחה צריך להיות במקומו הטבעי. ההורים צריכים להיות במקום העליון בהיררכיה, בעוד הילדים תופסים מקום משני. הורים הם אלה שמנחים, מכוונים ומחנכים את הילדים, וילדים הם אלה המקבלים את התמיכה וההכוונה הזאת. כאשר הסדר הזה מופר, ולא משנה אם מדובר בחסכים רגשיים או בקשרים מזיקים, נוצרת בעיה במערכת. במקרים כאלה, לעיתים ילד ימצא את עצמו מנסה לקחת על עצמו את תפקיד ההורה, דבר שגורם לו להרגיש כמו "המציל" של ההורים, תוך שהוא שוכח את מקומו הטבעי כילד.

הפרה כזו של ההיררכיה יוצרת עיוותים במערכת המשפחתית, והילד הופך להיות זה שמנחה ומנהל, בעוד שההורה מצוי במצב של קבלה ולא של נתינה. התוצאה הישירה של שינוי ההיררכיה הזו היא שבני המשפחה, במיוחד הילדים, לא מצליחים להיפתח ולהתממש כפי שהם אמורים. הם סובלים מחוסר יכולת להתרכז בצרכים האישיים שלהם, והם מתחילים לקחת עליהם את העומס הרגשי של ההורים, מה שגורם להם להימנע מהתפתחות עצמית בריאה.

הקונסטלציה המשפחתית חותרת לתקן את אי-הסדר הזה. בתהליך העבודה, עובדים על איתור השיבוש, וחזרה למקום הנכון של כל אחד מבני המשפחה. כל אחד מקבל את המקום שמגיע לו – ההורה נמצא במקום של נתינה והילד במיקום שמאפשר לו לקבל. זהו תהליך של החזרת הסדר הטבעי והבריא, דבר שמוביל לתחושת שייכות וזרימה חופשית של אהבה.

נוסף על כך, הקונסטלציה המשפחתית חושפת עיקרון נוסף והוא: תחושת השייכות.

כל בן משפחה – לא משנה מה קרה, מה עבר או מה עשה – שייך למערכת המשפחתית. אנחנו לא יכולים להתעלם מההיסטוריה המשפחתית, שכן כל מה שקרה במשפחה מהווה חלק אינטגרלי ממנה. כל אחד מהאורחים והסיפורים המשפחתיים שייך לה. לעיתים, בעקבות אירועים טראומתיים, נשכחים או נדחים בני משפחה. ברוב המקרים, ההיסטוריה הזאת נשארת מודחקת, חלקים שלא קיבלו הכרה אך עלולה להופיע בצורה לא מודעת בדור הבא.

חוויית הדחייה מהמשפחה עלולה לגרום לבני המשפחה מדורות הבאים, לשאת את הנאמנות לאותם בני משפחה שנפגעו ולהשתדל לשחזר את הסיפור או התפקיד שלהם. תופעה זו מכונה "נאמנות נסתרת". כאשר ילד משתדל לקחת אחריות על כאב או בעיה של הורה או קרוב משפחה אחר, הוא בעצם יוצר קשר לא מודע למי שנפגע מהמשפחה. זו אינה בהכרח פעולה של מודעות או שליטה, אלא דפוס התנהגות שמעביר את הנטל לבני הדור הבא במשפחה. ואולי, הנאמנות הזו היא דרך הבריאה לייצר ריפוי.

בקונסטלציה המשפחתית, העבודה היא לחקור ולהבין את השורש של הנאמנויות האלה, ולוודא שהדברים יקבלו הכרה, יחזרו למקומם הנכון, למקום הטבעי שלהם. העבודה הזו מצריכה שמירה על שדה עבודה נקי.

הבסיס לקונסטלציה המשפחתית הוא לאפשר לתופעות להיחשף על ידי הייצוגים. זוהי הזדמנות לאפשר לחוות את הדמות שהוא מייצג, אין זה הליך הגיוני, משהו קורה שם בשדה, ומניע מהלכים שקשורים לנושא. אין הייצוגים אקטיבים ברמת השכל, הם הופכים לצינור.

לסיכום, סדר האהבה אינו רק סדר טכני או כמותי – הוא עוסק בשמירה על הדינמיקות הרגשיות וההיררכיות של המשפחה. כאשר כל אחד נמצא במקום המגיע לו, האהבה זורמת בצורה טבעית וחלקה, והשייכות והכבוד הדדי מתממשים. זו הדרך שבה כל משפחה יכולה להגיע לריפוי ולצמיחה אמיתית.